בכל שנה בתקופה זו, נחגג בעיר הקרובה אלי, חיפה, החג של החגים.
זהו שילוב מקסים של חגי שלוש הדתות הגדולות, שנערכים במקביל בתקופה זו של השנה.
נרות ואורות עושים לי את זה.
חנוכה והכריסמס שניהם חגים שאותי באופן אישי מושכים מאד, מהפנטים ממש. את השלישי אני לא מכירה מספיק לצערי כדי לדבר עליו.
כשהייתי ילדה קטנה, פעם, באחת הנסיעות, בכיתי על משהו, וכשהעניין בא על פתרונו, התחלתי לבכות שוב. כששאלו אותי הורי למה אני בוכה עכשיו, עניתי שהאורות של הכביש יפים יותר דרך הדמעות. אבל זו סתם פינת הנוסטלגיה האישית.
בכל שנה בתקופה הזו של החגים אני נזכרת שפעם מזמן, במסגרת לימודי מחשבת ישראל אם אינני טועה, או אולי זה היה במסגרת לימודי אנתרופולוגיה, למדתי לראות את הקשר בין החגים של שלוש הדתות – כולן מדברות על הדלקת אור, בימים שבהם היום הולך וקצר, ושעות החשכה נראות ארוכות משעות האור.
לאבותינו, שלא היה הסבר מדעי לכך, נראה היה שהחושך שנופל עליהם מבשר רעות, או מהווה איזשהו עונש לחטאים שחטאו. לכן הם יסדו מסורת של הדלקת אור בתקופה זו של חושך.
אפשר לומר שהם פחדו מהחושך, ועשו כל שביכולתם כדי להניס אותו בעזרת האור.
עד היום אנחנו שרים "באנו חושך לגרש".
אם נהיה כנים עם עצמנו, גם אנחנו פוחדים מהחושך...
ואם נהיה עוד יותר כנים עם עצמנו, נראה, שיותר משאנחנו מפחדים מהחושך שבחוץ, אנחנו מפחדים מהחושך שבפנים.
לכולנו פינות אפלות שאליהן אנחנו מעדיפים בד"כ לא להסתכל, ואם אפשר, לעשות כאילו אינן קיימות בכלל. משהו כמו היען, המאמין שכאשר ראשו טמון בחול הסכנה שאינו רואה לא קיימת.
אבל – מבטנו יכול להיות מוסט מאותן פינות רק עד שמגיע משהו שלא מאפשר לנו יותר להתעלם מהן.
במהלך עבודתי אני פוגשת את זה הרבה, אבל זכור לי מקרה אחד בולט במיוחד, בו אישה שאפשרה לפינה שבה של היוצרת להשאר חשוכה, הגיעה אלי בעקבות מחלה פיזית כרונית שבה לקתה. בטיפול בשיטת "האמת הפשוטה" הארנו את אותו מקום שמפחד לאפשר לעצמה להיות כל מי שהיא רוצה להיות, ותוך זמן קצר כל חווית החיים שלה השתנתה – היא מצאה את עצמה עומדת על שלה, מבינה יותר ויותר מה היא רוצה לעצמה, והתחילה לתת ביטוי ליצירתיות שבה.
זהו בדיוק המקום בו אנחנו יכולים לבחור –
האם להמשיך ולהתכחש אל אותן פינות אפלות, לקוות שהקושי, שלפעמים אנחנו אפילו חווים אותו כסכנה, יעלם מעצמו (ופרט שולי אבל חשוב, אם הוא יעלם "מעצמו" הוא יגיע בצורות אחרות או דומות עד שנוכל להתבונן בפינות האפלות הללו)
או –
נסכים להאיר לעצמנו את אותן פינות אפלות שבתוכנו, את הפחדים העמוקים והכמוסים, את הכאבים, את הכמיהות, האהבות והתשוקות שגם הן הרבה פעמים מתחבאות בחושך, ולשחרר את עצמנו מהפחד מפני הפעם הבאה שמשהו מבחוץ יזכיר לנו אותם.
ככל שנגדיל להאיר את עצמנו מבפנים, כך נושפע פחות מארועים חיצוניים שבעבר הסיטו אותנו מהמרכז שלנו, הקשו עלינו ואף איימו.
ככל שנגדיל להאיר את עצמנו, נהיה יותר ויותר מדויקים לעצמנו, שלמים עם עצמנו, עם סביבתנו, עם העשייה שלנו ועם מהותנו.
נורית צורגיל - מומחית לטיפול אנרגטי ויצירת מציאות.
מפתחת שיטת "לחיות בלב שלם" לריפוי ויצירת מציאות.
בעלת נסיון רב בטיפול באנשים בשיטות שונות - במגע (שיאצו, ריבאלנסינג ועוד), אימון בשיטה האבולוציונית, רייקי ותטא הילינג.
